Spread the love

MI0001502402

"הכל מסריח מחרא ושתן". אלו מילותיה של כריסטיאנה פלשינוב, נערה בת 13 אשר מסתכלת לצופים בעיניים ונותנת להם חלון לחיים שלה במערב ברלין בשנות השבעים.
סיפורה של כריסטיאנה היה יכול להיות עוד אחד מאלפי סיפורים של בני נוער שנשאבו למגפת ההרואין ששטפה את מערב אירופה בזמנו, אילולא העידה כנגד גבר שסיפק לה ולרבות אחרות סמים תמורת יחסי מין.
קאי הרמן והורסט ריק היו שני עיתונאים מהעיתון "שטרן" שנקראו לסקראת מגפת הסמים שפגעה בבני הנוער. שני העיתונאים קיבלו שעתיים עם כריסטיאנה, שהפכו לחודשיים אינטנסיביים, שמהם יצאה סדרת כתבות ולאחר מכן הספר, כאשר העיתונאים שימשו כסופרי צללים לנערה.
בינתיים בסרט, המצלמה עוברת לבניין רב הקומות הקודר וחדר המדרגות המאיים.הבניין של כריסטיאנה לא שונה מהבניינים ופרברי הבטון שנבנו באותה תקופה עבור מעמד הפועלים בכל רחבי מערב אירופה וברלין, היכן שהעלילה מתרחשת.
קומות על גבי קומות של משפחות שמעבירות חיים שלמים מבלי להכיר את שכניהם. המצלמה מתרכזת בארכיטקטורה המנוכרת שתורמת לתחושה הקשה.
הסצנה הבאה בסרט סוחפת אותנו על רכבת ברחבי ברלין האפלולית וברקע המוזיקההאלקטרונית החדשנית של דייוויד בואי, שתרם את פס הקול לסרט ואף הופיע בו (ובכך תרם רבות ליחסי הציבור של הסרט). הקטעV-2 Schneider עם הסאונד המונוטוני וזעקות הסקסופון שהן בו-זמנית מסונכרנות ולא מסונכרנות עם הטראק, מלוות את מסע הרכבת בעיר הדיסטופית. המקטע המוזיקלי הוא מעיין מחווה לאחד ממייסדי קראפטוורק, פלוריאן שניידר, בעוד ש V-2 היה שם של טיל בליסטי שפותח בצבא גרמניה במלחמת העולם השנייה ושימש מאוחר יותר כבסיס לחקר החלל האמריקאי.
בואי מאוד הושפע באמצע שנות השבעים מהרכבים גרמניים כמו קראפטוורק, Cluster ו-Neu!, חלק מתנועה גדולה של מוזיקה עם אלמנטים אלקטרונים שפרצה בגרמניהוזכתה לכינוי מלגלג בעיתונות הבריטית כ-Krautrock: קראוט היה שם גנאי שניתן לחיילים גרמניים עוד ממלחמת העולם הראשונה.
בואי עצמו ברח לברלין מלוס אנג'לס באמצע שנות השבעים – כחוש, פרנואיד, עייף, מכור לקוק ומרושש לאחר מסע הופעות אמביציוזי ויקר. הוא החליט להגמל ולהתחיל מאפס.בואי ניהל חיים "נורמטיביים" בברלין כמיטב יכולתו. הסצנה המחתרתית בברלין דמתה מאוד להלך הרוח הברלינאי בשנות העשרים והתאפיינה בקברטים ובארים אפלוליים. זו הייתה התפאורה שהכי התאימה לטיפוסים כמו בואי,שידע לזהות טרנדים בתרבויות שוליים ולזנוח אותם כשהם נהפכים למוכרים מדי.הוא החל לבלות במועדונים מחתרתיים של פאנק וניו וויב ומועדוני דראג, שאחד מהם היה שייך לאישה טרנסג'נדרית בשם רומי האג, איתה ניהל בואי רומן ארוך.

אחת הנקודות החשובות בקריירה המוזיקלית של בואי הייתה הטרילוגיה הגרמנית שלו: Low,Heroes ו Lodger. שותפים ליצירות האלו היו בריאן אינו וטוני ויסקונטי בכתיבה והפקה, ורוב הפסקול נלקח משלושתם עם שני שירים שנלקחו מהאלבום שקדם להם,Station To Station, כנראה בכדי לשמור על אותנטיות תקופתית מבחינת הזמנים בסרט.באחת הסצנות כריסטיאנה הולכת עם חבריה להופעה של בואי, שם היא מתנסה לראשונה בהירואין, ונכנסת למעין התקף חרדה באצטדיון העמוס תחת השפעת הסם.ברקע בואי שר את השיר Station To Station עם המשפט החוזר  "It's too late".
נוכחותו של בואי נמצאת כמעט בכל פינה בסרט, כמעין סנדק של הנוער בשנות השבעים. הדוכס הדקיק והלבן. כריסטיאנה בוהה, כאילו מהופנטת, באחד הפוסטרים הרבים של ההופעה שלו אשר דבוקים על קירות תחנת Bahnhof Zoo הידועה לשימצה, בה היא וחבריה מכרו את גופם עבור סמים או סתם העבירו את זמנם, כמעין מתנס אלטרנטיבי.

סצנה אחת בסרט שנותנת מעט בריחה מן הקיום הקשה מראה את כריסטיאנה וחבריהמתגנבים בשעת לילה מאוחרת למרכז קניות. כריסטיאנה נועלת נעלי עקב שנראה כאילו הן גדולות עליה בכמה מידות בכדי להדגיש את גילה. היא בורחת עם החבורה משומרים ומועדת מדי פעם ומצחקקת וברקע אחד השירים הכי מוכרים של בואי Heroes עם הסאונד המרגש, שאפילו נותן מעט תקווה: "אנחנו יכולים להיות גיבורים ולו רק ליוםאחד". בואי כתב את השיר כשצפה יום אחד מהחלון שבאולפני Hansa שהיה ממוקם ליד חומת ברלין וראה שם זוג שמגניב חיבוק ונשיקה וכאילו בורח מכל הסיטואציה והמתח שהיו מסביב. מאוחר יותר הסתבר שזה היה מפיק האלבום טוני ויסקונטי וחברתו.

בואי הוא האמן ב-ה' הידיעה שהגדיר את שנות השבעים, התקופה בה העלילה מתרחשת. הוא הראה לעולם שאם מישהו לא מוצא את עצמו בחיים אפוריםופרבריים, הוא יכול להמציא לעצמו עולם משל עצמו, ואפילו להמציא את עצמו מחדש. כריסטיאנה ברחה ממשפחההרוסה,אב מתעלל ואם פאסיבית והמציאה לעצמה עולם משל עצמה –עולם חיי הרחוב של ברלין, הדיסקוטקים וההרואין שהרג את מרבית חבריה. היא עצמה  נגמלה מסמים און אנד אוף, החלה ליצור מוזיקה והפכה לדמות לחיקוי עבור בני נוער בתחילת שנות השמונים, לא תמיד בצורה חיובית.אבל העיקר – היא שרדה כדי לספר על זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

החוג באינסטגרם