Spread the love

אדגר אלן פו, מהסופרים והמשוררים הגדולים של המאה ה-19, הוא אחת הדמויות המסתוריות והטרגיות בתולדות האמנות ובכלל. אין ספק כי היה מתוסבך ומדוכא, וכמו רבים מגיבוריו, היה אדם שמונע ע"י רגשות אפלים וחי על סף שיגעון. הוא נחשב בסביבתו לסוטה מין, סאדו-מזוכיסט, מכור לסמים ומאני-דיפרסיבי. פו השתמש במעטה של סיפורי מתח ומשלים כדי להפוך את המסרים הבלתי נתפשים שלו לניתנים לעיכול בשביל הקהל הפוריטני של תקופתו, אך יצירותיו עוסקות למעשה בקו הדק שבין שפיות ושיגעון, בין מציאות להזיה, ובמוות. הרבה מוות. הוא ראה דברים שאנו לא רוצים לראות, ועד היום קריאה בכתביו מטלטלת ומדכאת בצורה כמעט בלתי נסבלת.

לו ריד, מהזמרים והמשוררים הגדולים של המאה ה-20, הוא אחת הדמויות המסתוריות בתולדות האמנות ובכלל. אין ספק כי הוא מתוסבך ומדוכא, וכמו רבים מגיבוריו, הוא אדם שמונע ע"י רגשות אפלים וחי על סף שיגעון. גם הוא נחשב לתקופה מסוימת לסוטה מין\סאדו-מזוכיסט\מכור לסמים\מאני-דיפרסיבי, וגם יצירותיו, מותר לנחש, עוסקות באותם נושאים מלבבים שהעסיקו את פו. כמנהיג הוולווט אנדרגראונד ריד אחראי לכמה מהיצירות האודיופוניות המעניינות והחדשניות שנוצרו. כאדם הוא עבר ייסורים לא קלים, מה שמחבר אותו סופית עם אדון פו, שמת מאה שנה לפני הולדתו של ריד.

לא מפתיע, אם כן, שריד הקליט הומאז' לאביו הרוחני. האלבום הזה, שיצא ב-2003, הוא למעשה אינטרפרטציה דרך שירה ו/או דקלום לשיריו וסיפוריו של פו. האלבום אמנם אינו ניחן באחדות מוסיקלית או בבשורה חדשה, אך לו ריד מעולם לא נשמע כה מעורב רגשית ביצירה (אולי חוץ מב- Magic & Loss). חובבי פו יופתעו מפרשנויות מעניינות לסיפורים כמו הבור והמטוטלת, ולשירים כמו The Valley of Unrest או כמובן העורב. לא מזיק גם שריד נעזר כאן בשירותיהם של דיוויד בואי (שהפיק את להיטיו הגדולים בסבנטיז) ובאשתו לורי אנדרסון. המוסיקה הפופולארית משכיחה מאיתנו לפעמים שבראש ובראשונה היא כלי ביטוי ראשוני ובלתי אמצעי, כמו שאר תחומי האמנות (ומאוד מעניין לקרוא, בעיקר לאחר השמיעה, מאמר קצר מאת פו עצמו שנקרא בפשטות "מוסיקה", בו הוא נותן זוית ראייה ייחודית ומרתקת על עיסוקו של ריד –

“When music affects us to tears, seemingly causeless, we weep not, as Gravinda supposes, from ‘excess of pleasure’; but through excess of an impatient, petulant sorrow that, as mere mortals, we are as yet in no condition to banquet upon those supernal ecstasies of which the music affords us merely a suggestive and indefinite glimpse”). ב"רייבן", לו ריד ממשיך ליצור ולהתמודד עם האגפים היותר שחורים של נשמתו. לאדגר אלן פו החיים היו קשים מנשוא והוא מת בגיל 40. הוא העיד על עצמו ש"הפכתי בלתי שפוי, עם הפסקות ארוכות של שפויות איומה…שתיתי, וייחסו את אי-שפיותי לשתיה, במקום לייחס את השתיה לאי-שפיותי…"

גיל אהרנסון

YouTube Preview Image

1 thought on “לו ריד – "The Raven"”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

החוג באינסטגרם