Spread the love

המוסיקה הפופולארית כולה חייבת את קיומה לכור ההיתוך בין המוסיקה האירופאית, הלבנה, לבין המוסיקה המשוחררת והקצבית, האפריקאית, השחורה. היסטורית, ההיתוך נוצר ע"י השחורים באמריקה, שלמרות שיצאו מעבדות היו בחצי הראשון של המאה עשרים כמעט נטולי זכויות. לא פלא, שכל הסגנונות שפרחו שם מאז נהיו בעצם צורות מחאה, מפלט לצרות: ג'ז, בלוז, רוק'נ'רול, סול, Fאנק, האוס, היפ הופ. ההיסטוריה הקשה של השחורים באמריקה יצרה מציאות בה הכישרונות המוסיקליים מתועלים לכיוונים רדיקליים יחסית, והתוצאה היא הפרדה מוחלטת כמעט בין העשייה המוסיקלית הלבנה לזו השחורה. ההיתוך נוצר, כמובן, רק כשהלבן מזהה פוטנציאל מסחרי או אמנותי ומחבק את המוצר השחור. עדיין, כמעט שלא רואים שיתופי פעולה אמנותיים בין גזעיים. ישנן הלהקות הלבנות, וישנם השחורים, סליחה, האפרו אמריקאים.

לא כך הדבר באיים הבריטיים, שם השחורים לא אפרו ובטח לא אמריקאים. למרות שעד סוף המאה ה-18 אמריקה נשלטה ע"י האימפריה הבריטית, נשמרה הפרדה – העבדים לאמריקה והפועלים השחורים, תרתי משמע – הביתה, לבריטניה. למרבה הפלא השחורים שיובאו לבריטניה לא הובאו ישר מאפריקה, כמו אלו האמריקאים, אלא היו ילידי הקאריביים. כמו כן, בניגוד לאמריקה ולשאר אירופה, בבריטניה מעולם לא היה מהפך שלטוני אלים ולא עורערו יסודות השלטון, וההפרדה המעמדית שם תמיד היתה חזקה מהפרדה גזעית. לכן השחורים שם, כמיעוט, אמנם סבלו מאפליה, אך נטמעו במעמד הפועלים הלבן, המקופח ממילא. מתוך מעמד פועלים זה צמחה כל המוסיקה החתרנית שנעשתה בבריטניה, מהביטלס ועד היום. במפעל זה לקחו השחורים חלק נכבד, שגדל עם הזמן, אך כאמור לא היו מעולם מגזר נפרד בעל אמירה משלו, וכך, השפעתה של המוסיקה השחורה היתה מתונה יותר, אך חילחלה עמוק. לכן הרכבים מעורבים אינם מחזה נדיר בתעשיית המוסיקה הבריטית, וחלקם רקחו תמהיל מספיק מעניין, על מנת ליצור משהו חדש לגמרי. כאלו היו, לדוגמא, ה-Specials שבלטו בסוף שנות השבעים, וגם Massive Attack, שבלטו בשנות התשעים, מאז שיצא אלבומם הראשון Blue Lines.

כל ההקדמה הארוכה הזו בעצם מתארת מסע שמסתיים (זמנית) באלבום הנפלא הזה. לבן ושני שחורים מעיר תעשייה בינונית במערב אנגליה (בריסטול), החלו לשלב היפ הופ, סול ודאב, עם פופ לבן ואלקטרוניקה, שהיתה אז בחיתוליה. היצירה היתה מספיק פופית כדי למכור לא רע (מספיק להזכיר את הלהיט הנצחי Unfinished Sympathy), וגם מספיק חדשנית כדי להמציא למעשה את כל הסגנונות האפרו-אלקטרונים שאנו מכירים מאז: טריפ הופ, גריים, דאב-סטפ ואחיהם.

מספיק להקשיב ל-Lately בעל הקצב המהפנט והנוסטלגי או לשיר הנושא. השפעתו של האלבום היתה כה גדולה שהיום הוא אפילו יישמע מעט חסר ייחוד, ומאסיב אטאק הוציאו בהמשך דרכם אלבומים טובים ומרגשים יותר, אך האלבום הראשון הזה ייזכר, בזכות התמהיל שהיום כל כך מובן מאליו, כאחד מהאלבומים הבריטים האולטימטיביים.

גיל אהרנסון

YouTube Preview Image

1 thought on “מאסיב אטאק – "Blue Lines"”

  1. אכן אלבום נפלא וגם יפה שציינת שהם הוציאו גם אחריו אלבומים מצויינים -קודרים אפלים וחודרים במיוחד הם מאזינים להם באמצעות אוזניות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

החוג באינסטגרם